<h1>המנהיג — הלכ' שחיטה</h1>
<h2>דף ט.</h2>
תלמיד חכם צריך שילמוד כתב שחיטה ומילה וקשר של תפילין וברכת חתנים וציצית, תניא ר' אמ' וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן לך כאשר צויתיך, מלמד שנצטוה משה בתורה שבעל פה, על הושט ועל הקנה ועל רוב סימן אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה, ולכתחילה צריך שישחוט שני הסימנין אף בעוף דתנן [כ"ז ע"א] השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה, ובגמרא בעי ועד כמה לשחוט ולזיל בתמיהא ומשנינן אלא אחד בעוף הוא דקאמ' ורובו של אחד כמוהו, חצי אחד בעוף ואפי' שני חצאי סימנין בעוף, ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה, רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה, וצריך לשחוט את הורידין שצולהו כולו כאחד, אבל בבהמה דמנתחה אבר אבר לא צריך. וכל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו לא הוא ולא אחרים, ואפי' הוא מוחזק ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים יפה אסור לאכול משחיטתו, אלא כל מי ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים ואנו רואין אותו מתחלה ועד סוף, ואם לא ראינוהו אסור דחיישינן שמא שהה שמא דרס שמא החליד, ואם ראינו אדם ששחט והלך לו ואין אנו יודעין אם הוא מומחה או לאו או אמר לשלוחו המומחה צא ושחוט והלך ומצאו שחוט השחיטה כשרה, דאמרינן [י"ב ע"א] רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן, ובגמרא בסוף פרק לולב הגזול [מ"ב ע"ב], וקטן היודע לשחוט פירוש היודע לאמן את ידיו בשחיטה אע"פ שאינו בקי בהלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו כדמפרש רב הונא והוא שגדול [עומד על גביו שלא שהה] ושלא דרס ושלא החליד, כך פירוש רבנו שלמה זלה"ה. ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. ומן התורה [בראשית כ"ז] וצודה לי צידה ציד קרינן, הא היתירה, חמש הלכות שחיטה.
<h2>דף י:</h2>
וצריך להראות הסכין לחכם קודם שחיטה מפני כבודו של חכם. שלש מידות בסכין אוגרת משתי רוחות לא ישחט ואם שחט שחיטתו פסולה, מסוכסכת מרוח אחת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה. והוא שהוליך ולא הביא ועומדת הפגימה בראש הסכין, עולה ויורדת מותר לשחוט בה לכתחלה בכל ענין שתהא עולה ויורדת והוא שאין בה פגם. וצריך לבדוק הסכין בבשר ובצפורן לפי שהסימנין דומין להם, הקנה דומה לצפורן, והושט דומה לבשר, ואם הבשר והצפורן חוגרין לפגימת הסכין בידוע שיחגרו גם הסימנין בפגימתו וינקוב את הושט, ויפסיק את הגרגרת ברובה ונבלה וצריך לבדקו בשלש רוחותיו של סכין שהן שש מלמעלה למטה ומלמטה למעלה שש דלא אמרינן בית השחיטה מרוח רוח, ושמא ינקוב את הסימנין בפגימת הצדדין וצריך לבדוק את הסימנין אחר השחיטה אם נשחטה כהלכה, ואם לא בדק נבלה אך אין צריך לבדוק את הסכין אחר שחיטה מאחר שבדקה לפני שחיטה ונמצאת יפה כך כתבו הרב ר' אברהם ב"ר דוד ז"ל ורבנו זרחיה הלוי ז"ל ואם בדקה אחר שחיטה ושיבר בה עצמות ונמצאת פגומה שחיטתו כשרה, דאמרינן בעצמות נפגמה, ואם לא שיבר בה עצמות ונמצאת פגומה פסולה, דאמרינן שמא בעור נפגמה. והרב ר' משה ז"ל [פ"א מהלכ' שחיטה הכ"ד] כתב שצריך לבדוק הסכין אחר שחיטה לעולם שמא ימצא בה פגם והרי זו ספק נבל' דשמא בעור נפגמה וכששחט הסימנין בסכין פגומה שחטם ונעקרו ולא נשחטו כראוי והשוחט כמה בהמות או עופות צריך שיבדוק בין כל אחת ואחת שמא נמצאת הסכין פגומה בסוף כולן ומספק כולן נבלות דשמא בעור הראשונה נפגמה.
<h2>דף יב.</h2>
תלמיד חכם צריך שילמוד כתב שחיטה ומילה וקשר של תפילין וברכת חתנים וציצית, תניא ר' אמ' וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן לך כאשר צויתיך, מלמד שנצטוה משה בתורה שבעל פה, על הושט ועל הקנה ועל רוב סימן אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה, ולכתחילה צריך שישחוט שני הסימנין אף בעוף דתנן [כ"ז ע"א] השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה, ובגמרא בעי ועד כמה לשחוט ולזיל בתמיהא ומשנינן אלא אחד בעוף הוא דקאמ' ורובו של אחד כמוהו, חצי אחד בעוף ואפי' שני חצאי סימנין בעוף, ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה, רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה, וצריך לשחוט את הורידין שצולהו כולו כאחד, אבל בבהמה דמנתחה אבר אבר לא צריך. וכל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו לא הוא ולא אחרים, ואפי' הוא מוחזק ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים יפה אסור לאכול משחיטתו, אלא כל מי ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים ואנו רואין אותו מתחלה ועד סוף, ואם לא ראינוהו אסור דחיישינן שמא שהה שמא דרס שמא החליד, ואם ראינו אדם ששחט והלך לו ואין אנו יודעין אם הוא מומחה או לאו או אמר לשלוחו המומחה צא ושחוט והלך ומצאו שחוט השחיטה כשרה, דאמרינן [י"ב ע"א] רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן, ובגמרא בסוף פרק לולב הגזול [מ"ב ע"ב], וקטן היודע לשחוט פירוש היודע לאמן את ידיו בשחיטה אע"פ שאינו בקי בהלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו כדמפרש רב הונא והוא שגדול [עומד על גביו שלא שהה] ושלא דרס ושלא החליד, כך פירוש רבנו שלמה זלה"ה. ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. ומן התורה [בראשית כ"ז] וצודה לי צידה ציד קרינן, הא היתירה, חמש הלכות שחיטה.
<h2>דף יז:</h2>
וצריך להראות הסכין לחכם קודם שחיטה מפני כבודו של חכם. שלש מידות בסכין אוגרת משתי רוחות לא ישחט ואם שחט שחיטתו פסולה, מסוכסכת מרוח אחת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה. והוא שהוליך ולא הביא ועומדת הפגימה בראש הסכין, עולה ויורדת מותר לשחוט בה לכתחלה בכל ענין שתהא עולה ויורדת והוא שאין בה פגם. וצריך לבדוק הסכין בבשר ובצפורן לפי שהסימנין דומין להם, הקנה דומה לצפורן, והושט דומה לבשר, ואם הבשר והצפורן חוגרין לפגימת הסכין בידוע שיחגרו גם הסימנין בפגימתו וינקוב את הושט, ויפסיק את הגרגרת ברובה ונבלה וצריך לבדקו בשלש רוחותיו של סכין שהן שש מלמעלה למטה ומלמטה למעלה שש דלא אמרינן בית השחיטה מרוח רוח, ושמא ינקוב את הסימנין בפגימת הצדדין וצריך לבדוק את הסימנין אחר השחיטה אם נשחטה כהלכה, ואם לא בדק נבלה אך אין צריך לבדוק את הסכין אחר שחיטה מאחר שבדקה לפני שחיטה ונמצאת יפה כך כתבו הרב ר' אברהם ב"ר דוד ז"ל ורבנו זרחיה הלוי ז"ל ואם בדקה אחר שחיטה ושיבר בה עצמות ונמצאת פגומה שחיטתו כשרה, דאמרינן בעצמות נפגמה, ואם לא שיבר בה עצמות ונמצאת פגומה פסולה, דאמרינן שמא בעור נפגמה. והרב ר' משה ז"ל [פ"א מהלכ' שחיטה הכ"ד] כתב שצריך לבדוק הסכין אחר שחיטה לעולם שמא ימצא בה פגם והרי זו ספק נבל' דשמא בעור נפגמה וכששחט הסימנין בסכין פגומה שחטם ונעקרו ולא נשחטו כראוי והשוחט כמה בהמות או עופות צריך שיבדוק בין כל אחת ואחת שמא נמצאת הסכין פגומה בסוף כולן ומספק כולן נבלות דשמא בעור הראשונה נפגמה.
<h2>דף יט.</h2>
הגרמה כיצד, היה שוחט את הגרגרת והגרים כלפי הראש אם פגע ונגע בחיטי שחתכן במיקצתן שחיטתו פסולה, פגע ולא נגע שהיניחן כולן לצד הראש ושחט למטה מהן שחיטתו כשרה. כללו של דבר משפוי כובע ולמטה שחיטתו כשרה, והיינו דשייר בחיטי שהיניחן כלם למעלה. והרב ר' משה ז"ל כתב שייר בחיטי כל שהוא ששחט בתוכן כשרה, שהרי שחט משפוי כובע ולמטה ואם לא שייר מהן כלום אלא מה ששחט למעלה מהן הרי זו מוגרמת ופסולה, וכן פירש רבנו שלמה ז"ל, ודיני הגרמה כולם לאיסור בין הגרים שליש ושחט שליש, בין ששחט שני שלישים, והגרים שליש, וכל שכן שחט שליש והגרים שליש, ובין הגרים שליש ושחט שליש ועמד, ואינו דומה למצא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא דכשרה שזהוא במקום שחיטה והכשיר שחיטה בקנה משפוי כובע ולמטה עד כנפי ריאה התחתונה, ובושט מתרבץ הושט שזהו בית הבליעה ולמטה כל הושט חלק, עד מקום שישעיר שדומה לכרס.
<h2>דף כ.</h2>
עיקור כיצד, תרבץ הושט שניטל מן הלחי, וכן סימנין שנעקרו ברובן ממקום חבורן ושחטן פסולה, שמוטה ושחוטה כשרה, דאי איפשר לשמוטה שתעש' שחוטה בד"א שלא תפש בסימנין אבל תפש בסימנין פסולה, דאיפשר לשמוטה שתעש' שחוטה, וצריך להרחיק רגלי הבהמה והעוף מן הכותל ולהגביהן מן הארץ שלא יפשוט את רגליו ויעקור את הסימנין, ולפי שרוב העיקור מצוי בעוף יותר מן הבהמה ובגרגרת יותר מן הושט יש לחוש לכך. שחט את הושט בעוף ואחר כך נשמטה הגרגרת שחיטתו כשרה, נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הושט שחיטתו פסולה, שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה אם לאו הרי זו ספק נבלה, דכל ספק בשחיטה נבלה. והשוח' בשנים ושלשה מקומות כמסרק וכן שחיטה העשויה כקולמוס כשרה.
<h2>דף כ:</h2>
חלדה כיצד, שאם שחט סימן אחד והחליד את הסכין תחת השני ופסקו או שהחליד את הסכין בתחלה בין סימן לסימן ופסקו אפי' מלמעלה למטה או שהחליד במיעוט סימנין ששחטם בחלדה, וגמר את השחיטה שלא בחלדה הרי זו ספק נבילה, ובין החליד במיעוט קמא דסימנין, ובין במיעוט בתרא בסימנין, או תחת העור או תחת צמר מסובך, או תחת מטלית בכלן שחיטתו פסולה דבעינן שחיטתו גלויה, דכתי' [דברים י"ב] וזבחת ואין זו אלא ברציחה כענין שדוקרין את האדם במלחמה בחרבות וברמחים. ואם החליד את הסכין בין סימן לסימן בעוף ויוציאנו בנחת כדי שלא ינקוב את הסימנין ויבדוק את הקנה בחוץ וישחוט ולאחר שחיטה יבדוק את הושט מבפנים לפי ששני עורות יש לו לושט חיצון אדום ופנימי לבן, ואם נמצא עליו קורט דם בידוע שניקב לפני שחיטה וטרפה. ואם נמצאת קוץ או גרעינה בושט, וכן אם צואר העוף מתבוסס בדמי חבורה ולא נודע אם נקב הושט וטרפה, אם לא ניקב יעשה כענין זה שאמרנו.
<h2>דף כז.</h2>
תלמיד חכם צריך שילמוד כתב שחיטה ומילה וקשר של תפילין וברכת חתנים וציצית, תניא ר' אמ' וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן לך כאשר צויתיך, מלמד שנצטוה משה בתורה שבעל פה, על הושט ועל הקנה ועל רוב סימן אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה, ולכתחילה צריך שישחוט שני הסימנין אף בעוף דתנן [כ"ז ע"א] השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה, ובגמרא בעי ועד כמה לשחוט ולזיל בתמיהא ומשנינן אלא אחד בעוף הוא דקאמ' ורובו של אחד כמוהו, חצי אחד בעוף ואפי' שני חצאי סימנין בעוף, ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה, רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה, וצריך לשחוט את הורידין שצולהו כולו כאחד, אבל בבהמה דמנתחה אבר אבר לא צריך. וכל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו לא הוא ולא אחרים, ואפי' הוא מוחזק ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים יפה אסור לאכול משחיטתו, אלא כל מי ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים ואנו רואין אותו מתחלה ועד סוף, ואם לא ראינוהו אסור דחיישינן שמא שהה שמא דרס שמא החליד, ואם ראינו אדם ששחט והלך לו ואין אנו יודעין אם הוא מומחה או לאו או אמר לשלוחו המומחה צא ושחוט והלך ומצאו שחוט השחיטה כשרה, דאמרינן [י"ב ע"א] רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן, ובגמרא בסוף פרק לולב הגזול [מ"ב ע"ב], וקטן היודע לשחוט פירוש היודע לאמן את ידיו בשחיטה אע"פ שאינו בקי בהלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו כדמפרש רב הונא והוא שגדול [עומד על גביו שלא שהה] ושלא דרס ושלא החליד, כך פירוש רבנו שלמה זלה"ה. ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. ומן התורה [בראשית כ"ז] וצודה לי צידה ציד קרינן, הא היתירה, חמש הלכות שחיטה.
<h2>דף כח.</h2>
עיקור כיצד, תרבץ הושט שניטל מן הלחי, וכן סימנין שנעקרו ברובן ממקום חבורן ושחטן פסולה, שמוטה ושחוטה כשרה, דאי איפשר לשמוטה שתעש' שחוטה בד"א שלא תפש בסימנין אבל תפש בסימנין פסולה, דאיפשר לשמוטה שתעש' שחוטה, וצריך להרחיק רגלי הבהמה והעוף מן הכותל ולהגביהן מן הארץ שלא יפשוט את רגליו ויעקור את הסימנין, ולפי שרוב העיקור מצוי בעוף יותר מן הבהמה ובגרגרת יותר מן הושט יש לחוש לכך. שחט את הושט בעוף ואחר כך נשמטה הגרגרת שחיטתו כשרה, נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הושט שחיטתו פסולה, שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה אם לאו הרי זו ספק נבלה, דכל ספק בשחיטה נבלה. והשוח' בשנים ושלשה מקומות כמסרק וכן שחיטה העשויה כקולמוס כשרה.
<h2>דף ל.</h2>
עיקור כיצד, תרבץ הושט שניטל מן הלחי, וכן סימנין שנעקרו ברובן ממקום חבורן ושחטן פסולה, שמוטה ושחוטה כשרה, דאי איפשר לשמוטה שתעש' שחוטה בד"א שלא תפש בסימנין אבל תפש בסימנין פסולה, דאיפשר לשמוטה שתעש' שחוטה, וצריך להרחיק רגלי הבהמה והעוף מן הכותל ולהגביהן מן הארץ שלא יפשוט את רגליו ויעקור את הסימנין, ולפי שרוב העיקור מצוי בעוף יותר מן הבהמה ובגרגרת יותר מן הושט יש לחוש לכך. שחט את הושט בעוף ואחר כך נשמטה הגרגרת שחיטתו כשרה, נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הושט שחיטתו פסולה, שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה אם לאו הרי זו ספק נבלה, דכל ספק בשחיטה נבלה. והשוח' בשנים ושלשה מקומות כמסרק וכן שחיטה העשויה כקולמוס כשרה.
<h2>דף ל:</h2>
חלדה כיצד, שאם שחט סימן אחד והחליד את הסכין תחת השני ופסקו או שהחליד את הסכין בתחלה בין סימן לסימן ופסקו אפי' מלמעלה למטה או שהחליד במיעוט סימנין ששחטם בחלדה, וגמר את השחיטה שלא בחלדה הרי זו ספק נבילה, ובין החליד במיעוט קמא דסימנין, ובין במיעוט בתרא בסימנין, או תחת העור או תחת צמר מסובך, או תחת מטלית בכלן שחיטתו פסולה דבעינן שחיטתו גלויה, דכתי' [דברים י"ב] וזבחת ואין זו אלא ברציחה כענין שדוקרין את האדם במלחמה בחרבות וברמחים. ואם החליד את הסכין בין סימן לסימן בעוף ויוציאנו בנחת כדי שלא ינקוב את הסימנין ויבדוק את הקנה בחוץ וישחוט ולאחר שחיטה יבדוק את הושט מבפנים לפי ששני עורות יש לו לושט חיצון אדום ופנימי לבן, ואם נמצא עליו קורט דם בידוע שניקב לפני שחיטה וטרפה. ואם נמצאת קוץ או גרעינה בושט, וכן אם צואר העוף מתבוסס בדמי חבורה ולא נודע אם נקב הושט וטרפה, אם לא ניקב יעשה כענין זה שאמרנו.
דרסה כיצד, התיז את הראש בבת אחת כמו שעושין במלחמה בסיף או כחתיכת הצנון שלא הוליך ולא הביא שחיטתו פסולה דכתי' [דברים י"ב] וזבחת ואין זו זביחה אלא רציחה בדרך שעושין במלחמה, וזבחת כמו ושחטה ואין ושחט אלא ומשך וכן הוא אומר [ירמיה ט'] חץ שחוט לשונם מרמה דבר ואומ' [מ"א י'] זהב שחוט שנטוה כחוט, אבל אם הוליך והביא אפי' כל שהוא ואפי' באיזמל כשר, והוא שאין לו קרנים, אבל אם יש לו קרנים יש לחוש שמא ינקוב את הסימנין. ובעוף שצוארו דק הוא שאמרו דאיזמל כל שהוא כשר לכתחלה, וצריך להיות הסכין ארוך חוץ לצואר כמלא צואר מן הנשחט שהן כשני צוארין כדי שיוליך ויביא.
<h2>דף לב.</h2>
שהייה כיצד, שאם התחיל לשחוט בושט וקודם שיגמור את רובו שהה כדי שחיטה אחרת שהיא רוב שנים דקה לדקה, וגסה לגסה וכדי שחיטה דקה לעוף נבלה, אבל בקנה אין בו דין איסור שהייה, שהרי אם מצא חצי קנה פגום, והוסיף עליו כל שהוא וגמרו כשר דפסוקת הגרגרת ברובה אבל ושט נקיבתו במשהו, ושהה במיעוט סימנין שחיטתו נבלה, ולא מבעיא במיעוט קמא דושט דכיון דשהה אזיל ליה מעשה קמא ונבלה, שהרי איסור נקיבתו במשהו, אלא אפי' במיעוט בתרא דעביד ליה רובא ואיתכשר בהכי כיון דגמר ליה בתורת שחיטה נבלה היא וטוב לו שימיתנה באבן או באגרוף, כך כתב רבנו שלמה. והרב ר' משה זלה"ה פרש שהה במיעוט סימנין כדי שיגביהנה וירביצנה, וכדי שישחוט כמו מיעוט סימנין בלבד ולא כדי שישחוט שחיטה גמורה הרי זו ספק נבלה, ושהיות להדדי מצטרפות שאם שחט ושהה ובין כולם שיעור שהייה הרי זו ספק נבלה, אבל השוחט בסכין קשה ולא שהה אפי' הוליך והביא כל היום כולו שחיטתו כשרה, והוא שלא נפגמה כלל.
חלדה כיצד, שאם שחט סימן אחד והחליד את הסכין תחת השני ופסקו או שהחליד את הסכין בתחלה בין סימן לסימן ופסקו אפי' מלמעלה למטה או שהחליד במיעוט סימנין ששחטם בחלדה, וגמר את השחיטה שלא בחלדה הרי זו ספק נבילה, ובין החליד במיעוט קמא דסימנין, ובין במיעוט בתרא בסימנין, או תחת העור או תחת צמר מסובך, או תחת מטלית בכלן שחיטתו פסולה דבעינן שחיטתו גלויה, דכתי' [דברים י"ב] וזבחת ואין זו אלא ברציחה כענין שדוקרין את האדם במלחמה בחרבות וברמחים. ואם החליד את הסכין בין סימן לסימן בעוף ויוציאנו בנחת כדי שלא ינקוב את הסימנין ויבדוק את הקנה בחוץ וישחוט ולאחר שחיטה יבדוק את הושט מבפנים לפי ששני עורות יש לו לושט חיצון אדום ופנימי לבן, ואם נמצא עליו קורט דם בידוע שניקב לפני שחיטה וטרפה. ואם נמצאת קוץ או גרעינה בושט, וכן אם צואר העוף מתבוסס בדמי חבורה ולא נודע אם נקב הושט וטרפה, אם לא ניקב יעשה כענין זה שאמרנו.
<h2>דף לג.</h2>
השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם כשרים. השוחט חיה או עוף ולא כסה את דמן מותר לאכלן אלא שחסר מצוה, וכן אם לא ברך על השחיטה. [פ"ה ע"א] השוחט חיה [או] עוף ונתנבלה בידו פטור מלכסות שנ' [ויקרא י"ז] אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר הראוי לאכילה יכסה. שחט מאה עופות או מאה חיות או חיה או עוף במקום אחד ברכה אחת לכולן וכיסוי אחד לכולן ובלבד שלא יסיח בינתים.
<h2>דף לז.</h2>
השוחט את המסוכנת שאינה יכולה לעמוד על רגליה צריך שתפרכס, [ל"ח ע"ב] בהמה דקה שפשטה ידו ולא החזירה פסולה, שאינה אלא הוצאת נפש בלבד, בד"א ביד אבל ברגל בין פשטה ידה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה כשרה, בד"א בדקה אבל בגסה בין ביד בין ברגל בין כפפה ולא פשטה בין פשטה ולא כפפה כשרה, ובעוף אפילו לא רפרף אלא בגפו ולא כשכש אלא בזנבו הרי זו פרכוס, והאי דבעינן בסוף שחיטה, וחיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפרכוס.
<h2>דף מא.</h2>
והשוחט לא יקבל הדם בכלי שנראה כמקבל דם לע"ז ולא ישחוט בגומא כלל שלא יחקה את המינין להחזיק כמהם בחוקתיהם, שנרא' כמקבל דם לע"ז, אבל שוחט חוץ לגומא ודם שותת ויורד לגומא ואינו חושש.
<h2>דף מד.</h2>
עיקור כיצד, תרבץ הושט שניטל מן הלחי, וכן סימנין שנעקרו ברובן ממקום חבורן ושחטן פסולה, שמוטה ושחוטה כשרה, דאי איפשר לשמוטה שתעש' שחוטה בד"א שלא תפש בסימנין אבל תפש בסימנין פסולה, דאיפשר לשמוטה שתעש' שחוטה, וצריך להרחיק רגלי הבהמה והעוף מן הכותל ולהגביהן מן הארץ שלא יפשוט את רגליו ויעקור את הסימנין, ולפי שרוב העיקור מצוי בעוף יותר מן הבהמה ובגרגרת יותר מן הושט יש לחוש לכך. שחט את הושט בעוף ואחר כך נשמטה הגרגרת שחיטתו כשרה, נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הושט שחיטתו פסולה, שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה אם לאו הרי זו ספק נבלה, דכל ספק בשחיטה נבלה. והשוח' בשנים ושלשה מקומות כמסרק וכן שחיטה העשויה כקולמוס כשרה.
<h2>דף פו:</h2>
השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם כשרים. השוחט חיה או עוף ולא כסה את דמן מותר לאכלן אלא שחסר מצוה, וכן אם לא ברך על השחיטה. [פ"ה ע"א] השוחט חיה [או] עוף ונתנבלה בידו פטור מלכסות שנ' [ויקרא י"ז] אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר הראוי לאכילה יכסה. שחט מאה עופות או מאה חיות או חיה או עוף במקום אחד ברכה אחת לכולן וכיסוי אחד לכולן ובלבד שלא יסיח בינתים.
<h2>דף פז.</h2>
ושפך וכסה, ר"ל במה ששפך יכסה. בסכינו, שלא יכסנו ברגל שלא יהיו המצות בזויות עליו. כסהו ונתגלה פטור מלכסות, כסהו הרוח חייב לכסות אם חזר ונתגלה אבל אם לא חזר ונתגלה פטור מלכסות. השוחט ונבלע הדם בקרקע אם רישומו נכר חייב לכסות ואם לאו פטור מלכסות. דם הניתז ושעל גבי הסכין חייב לכסות, ואע"פ שיש שם אחר זולתו, בשם רבנו ר' זרחיה הלוי ז"ל. ובהלכות הרב אלפסי אם יש שם דם אחר זולתו פטור מלכסות. [פ"ג ע"ב] השוחט חיה או עוף צריך ליתן עפר תיחוח למטה ועפר תיחוח למעלה שנ' [ויקרא י"ז] ושפך את דמו וכסהו בעפר, צריך שיהיה טמון בעפר [פ"ח ע"ב] ובמה מכסין בכל דבר שזורעין בו ומצמיח, בזבל דק, ובחול דק, ובסיד, ובחרסית, ובלבנה, ובמגופה שכתשן ובאפר כירה, ובשחיקת דנרי זהב שנ' [איוב כ"ח] ועפרות זהב לו.
